יום שבת, 26 ביולי 2025

פודקאסט על הרצף

 

הרצף – לא רק פודקאסט, אלא מסע אנושי 🎙️

התחלתי את הפודקאסט "על הרצף" מתוך צורך לשאול, להבין, לדבר ולגעת במה שמבעבע מתחת לפני השטח של עולם האוטיזם והפרעות התקשורת.
אבל עם כל פרק שעלה, הבנתי שזה כבר לא רק פודקאסט. זה מרחב של הקשבה, של עומק, של רגש. של שיחה כנה, שאלות והתלבטויות.

במהלך המסע הזה אני זוכה לשוחח עם אנשים מדהימים, שכל אחד ואחת מהם הביאו איתם מבט נדיר, מקצועי ואישי, והרבה נשמה. בין המתראינים תוכלו להקשיב ל-  ד"ר מירב הדר פרומר, פרופ' לידיה גביס,  ד"ר עליזה ויג,  ד"ר מרדכי בן חמו, יעל יוספסברג,  אביגיל דר, מיכל ברקוביץ בר,  אורלי רובין, וטל גולינסקי.

יחד נגענו בנושאים שמעסיקים הורים, אנשי מקצוע, מטפלים – ובעצם את כולנו. דיברנו על
תהליך האבחון, מהן הפרעות תקשורת, איך בוחרים דמות טיפולית, מה קורה בחדר הטיפולים, חיברות וחברים על הרצף, הקשר בין ההורים לדמויות הטיפוליות, מסגרות חינוכיות ושילוב, מהו תפקוד גבוה ומה המשמעויות שלו, גישות טיפוליות   ABA, DIR, הסתגלות לשינויים, אפרקסיה, רגרסיה, רכיבה טיפולית, הידרותרפיה, קנאביס רפואי, אבחון מאוחר, הורות בזמן אמת ועוד ועוד.

כל פרק הוא פיסה בפאזל הגדול, מורכב, מרגש, של החיים עם אוטיזם ושל חיים בכלל.

הפודקאסט הזה נולד מתוך אהבה והוא ממשיך להתקיים בזכות הקהילה המדהימה שנוצרה סביבו.

💬 אם עוד לא הקשבתם – זה הזמן.
אני מבטיחה שתרגישו אחכ בטוחים יותר, תצאו עם מחשבות חדשות, ושאלות שעדיין אין להן תשובה אחת.

📌 מוזמנים להאזין:   https://open.spotify.com/show/4QBHQc0R6FgLli0OdlYUGC


אשמח לדעת – איזה נושא נגע בכם? איזה פרק ליווה אתכם בדרך?

🧡 תודה לכל האורחים היקרים, ולכם, המאזינים – שאתם ממשיכים ללכת איתי על הרצף.

ד"ר רונית ולגרין


יום ראשון, 6 ביולי 2025

כל סוף הוא התחלה חדשה

אחרי 47 שנות עבודה קלינית, אני עוצרת.

ארבעים ושבע שנים של טיפול, הקשבה, ליווי, בקליניקה ובמסגרות אחרות.
אלפי ילדים עברו מולי, וכל אחד מהם היה עולם ומלואו. ילדים שלא דיברו, אבל רצו כל כך שיבינו אותם. ילדים שדיברו הרבה, אבל אף אחד לא באמת הקשיב להם. מהם למדתי שתקשורת היא לא רק מילים. היא מבט, תנועה, נשימה. ולפעמים - פשוט שקט.
ולצידם, מאות הורים. ישבו מולי בחדר, עייפים, מודאגים, מלאי אהבה. הם חיפשו תשובה, כיוון, אחיזה. מישהו שיגיד שזה אפשרי. ולפעמים, פשוט רצו לדעת שהם לא לבד. שיש מי שרואה, שומע, מאמין.
אלפי פנים, אלפי קולות, אלפי רגעים של יחד. בכל השנים האלה, למדתי מהם לא פחות משהם למדו ממני.
ולאט לאט, רגע אחרי רגע, נבנה כאן בית. לא קליניקה. בית. מקום שבו לא רק מדדנו מטרות, אלא חיפשנו משמעות. שבו לא רק תרגלנו, אלא ראינו, הקשבנו, הרגשנו. שבו כל ילד היה עולם ומלואו. אלה היו שנים של עשייה שקטה, מדויקת, עם הלב.
אז הנה הגיע הרגע בו אני סוגרת את הדלת. לא בלב כבד, אלא בלב מלא. כי אני יודעת שזה הזמן. לא להמשיך "עוד קצת", אלא לעצור בדיוק כשצריך לעצור, כשמרגישה שאפשר להמשיך.
אני לא נפרדת - רק משנה כיוון. אני לא עייפה, אלא מלאת סקרנות והתלהבות לגבי ההמשך. מחדרי הקליניקה, אל המרחב של הפודקאסט, של הספרים שאני כותבת, של הימים שיבואו.
אתם מוזמנים לפגוש אותי:
בקבוצת הפייסבוק "על הרצף – שיחות על אוטיזם" https://www.facebook.com/groups/327567965898214/
בבלוג "החדר של רונית"
ובספר שסיימתי לכתוב בימים אלו, ועדיין לא יצא לאוויר העולם.
(עדיין ללא שם סופי, אבל אל דאגה, עוד תשמעו עליו ותקראו אותו!)
אם יש לכם שאלות, רעיונות או רק רוצים לשתף, אני עדיין כאן – בשיחת טלפון, בהודעת ווטסאפ, במילה חמה.
03-5471904
רציתי להגיד תודה. תודה לכם, על הדרך, על האמון, על האנושיות. תודה שהייתם חלק מהמסע הזה. זה יקר לי יותר משאפשר להסביר, וזה אף פעם לא היה מובן מאליו.
רונית