החודש הזה בשנה
החודש הזה בשנה שגורם לי לעצור.
דווקא לי, שמתנהלת לפי הלוח הנוצרי, שלא לוקחת חופש גדול דווקא
ביולי-אוגוסט, שלא מתחילה את השנה עם פתיחת שנת הלימודים.
דווקא אני, שתמיד מסבירה להורים שאם אין מקום אצלי במכון, בחודש
אוגוסט, הרי שסביר להניח שלא יהיה מקום גם בחודש ספטמבר. כי אצלי השנה היא מעגלית,
ואין סוף, ואין התחלה, מרגישה הכי עמוסה והכי לחוצה בחודש הזה. באוגוסט.
אולי שאריות משנותי הארוכות כקלינאית במערכת החינוך, אולי בגלל
האחריות והלחץ בניהול המכון, אולי בגלל שמשהו מזנב אצלי בנשמה ולא מפסיק. להיות
יותר, לעשות יותר, לא לנוח, למצוא אתגרים חדשים.
זה החודש שבו אני מוודאה שסיכומי הטיפול מצורפים לתיקי הטיפול,
שמקומות שמתפנים מאוישים, שהחשבוניות יצאו בזמן ולכולם, שהמשחקים בקליניקה שלמים
ולא יהיה מצב מעצבן שחסרה תמונה או חלק, שהשנה תיפתח בנינוחות ובצורה חלקה וזורמת.
והשנה אצלינו תיפתח במשיחות מברשת הצבע על הקירות במכון, לצבע חדש,
לניקיון חדש, לסדר חדש. במכון ובנשמה.
הקורסים הדיגיטלים שהוצאתי השנה, נמכרים הרבה, לפודקאסט "על
הרצף" שהקלטתי השנה (כבר ביקרתם אותנו בספוטיפיי?) יש כבר אלפי האזנות בארץ
ובעולם, הקבוצה שפתחתי בפייסבוק הולכת ומתרחבת מיום ליום והספר שמסתובב לי בראש
הולך ונכתב. (לא מספיק מהר לטעמי, אבל זה יקרה).
ועדיין מחפשת אתגרים חדשים. פתוחה לרעיונות, להחלטות, ליוזמות חדשות
תמיד.
והמוח הקודח שאין לו מנוחה, ממשיך לזמזם. החיים יפים כשאת בעשייה. כך
הוא מזמזם.
שנהיה בריאים.
