אמרו לך שאת מקבלת השנה ילד אוטיסט לכיתה.

מורה יקרה שלי

אמרו לך שאת מקבלת השנה ילד אוטיסט לכיתה. אני בטוח שדי נבהלת. אולי ניסית להגיד שאין לך ניסיון בשילוב. אולי אמרת שאת חייבת עזרה. אולי שאלת למה הילד לא בכיתת אוטיסטים, ואולי אפילו אמרת שזה אתגר בשבילך, ואת מוכנה לנסות.

יש מצב שחזרת הביתה ונכנסת לגוגל לקרא קצת על אוטיסטים. יש מצב שהתייעצת עם חברה שאמרה לך לא להתקרב, לא להסכים. יש מצב שהזוגי שלך בבית שאל אם המשכורת תיגדל ביחס ישיר למאמצים שאת תשקיעי, יש מצב שההיסוסים, הלבטים ותחושת החרטה על שהסכמת הציפו אותך.

אמרו לך לא לדאוג. שהילד בתפקוד גבוה. מאד נבון, ויש לו סייעת אישית, וגם מדריכה שתלמד אותך מה לעשות. שיהיה בסדר.

ואז אני הגעתי.

לא רואים עלי שאני אוטיסט. נכון?

אין לי נפנופי ידיים עליהם קראת בגוגל. גם לא תנועות גוף מוזרות.

ובסך הכל אני נראה די נחמד.

ואז נרגעת. הבנת שאני כאחד הילדים בכיתה. שזה לא יהיה קשה כמו שפחדת.

ולא כך הוא.

אז עשיתי רשימה של מצבים שעשויים לקרות, ומה אני ממליץ שתעשי בהם. אני חושב שאת יכולה לעזור לי ואני יכול לעזור לך.  

• לפעמים אני אהיה מאד שקט. שקוע בעצמי. זה בסדר. רק בבקשה תאפשרי לי את זה. לעיתים אני חייב להתנתק מהסביבה על מנת למלא את המצברים באנרגיות שיאפשרו לי שוב להתמודד עם המסביב.
• לפעמים אהיה מאד רעשני. אשמיע קולות, אולי אפילו אצעק. אל תכעסי, זה לא יעזור. זה רק יכניס אותי ללחץ עוד יותר. אפשרי לי לצאת מהכיתה. שני סיבובי ריצה, או חדר שקט בהחלט יעזרו לי לאזן את המצב.
• לפעמים אני לא אסתכל בך כשאת מדברת. אל תגידי לי להסתכל עליך. אם אתרכז בקשר עין איתך אהיה מרוכז בגלגלי האישונים שלך, בצבע שלהם, ובצבע האיפור שהשתמשת בו הבוקר. לא אוכל להיות מרוכז גם במה שאת אומרת.
• לפעמים לא אבין את המדובר גם אם אני בהחלט מבין את המילים. המשמעויות המתחבאות בתוך האינטונציה שלך, משום מה לא תמיד מגיעות אלי. תסבירי לי שוב במילים הגיוניות, ואל תניחי שהבנתי, ושאני פשוט לא יודע או לא רוצה. אל תהיי איתי צינית. אני לא תמיד מבין מה מתחבא מאחורי המילים.
• אל תתפלאי שלא הבנתי שאת כועסת, רק משפת הגוף שלך, או מהבעת הפנים. אני זקוק למילים. שפה לא מילולית היא שפה נוספת עבורי, שבה אני לא בדיוק שולט.
• אם לא הבנתי אל תחזרי שוב על דבריך בצורה מדוייקת. זה לא יעזור. אם לא הבנתי אין סיכוי שאבין רק בגלל שאת חוזרת בשנית על המשפט. נסי לנסח את הדברים אחרת.
• נכון, נכנסתי לסטרס כי פתאום נכנסה לכיתה דמות לא מוכרת. אם את לא מגיעה, ויש מורה מחליפה אנא דאגי שהמידע הזה יוסבר לי מראש. אני לא אוהב הפתעות, הן מפחידות אותי ומערערות את העולם שלי.
• אנא היי בשבילי מליץ יושר. הסבירי לילדים שלמרות האוטיזם אני חכם, אני מבין, אני יכול. רק קצת אחרת מהם. אל תתנהגו בי בפטרונות. תנו לי את ההתייחסות המכבדת שאתם רוצים שאתן לכם.
• דאגי בשבילי לעזרים ויזואלים. תמונות, לוח, המחשה עוזרת לי להפיק מהמילים, ומהתכנים, מידע רלוונטי.
• לא, אני לא אוהב רעשים חזקים, לא אוהב זמזומי פלורוסנט. תחסכי ממני התנסויות חושיות מציפות. ולא, אני לא אתרגל עם הזמן. המערכת החושית שלי מגיבה לבד, ללא שליטה רצונית. במשך הזמן תביני מה מפריע לי. תהיי ערה לזה ואל תתעלמי.
• לא תמיד כשדחפתי מישהו התכוונתי להכאיב לו. לפעמים ניסיתי למנוע מעצמי כאב, ולעיתים לא הצלחתי לאזן את המגע כך שזו תהיה נגיעה, ואז יצאה דחיפה. אל תכעסי עלי מבלי להבין למה זה קרה, ומה זה אומר.
• הבנתי את החומר הנלמד. שיננתי אותו למבחן לבד או עם עזרה. נכשלתי במבחן. נסי להבין למה. לפעמים פרוק השאלה הגדולה לארבע שאלות קטנות יצילו את המצב.
• ונקודה חשובה ומשמעותית. אל תשכחי שיש דמויות שעומדות מאחורי, לפני ולצידי. אלו שמכירים אותי הכי טוב. אלו שיכולים לתת יד במלאכה ורוצים לסייע. אלו שרק מחכים לשמוע ממך איך הולך, מה קורה, מה היה, ואולי גם מה יהיה. אלו שישמחו שתשתפי אותם בלבטים, כי הם, ורק הם יכולים להאיר ולהסביר אותי, את ההתנהגות שלי, את מה שמפרק אותי, ואת מה שיכול לתמוך ולעזור לי. אלה שמשתוקקים לכך שתשאירי אותם בתמונה, שלא תמדרי אותם מהקורה בתחומי בית הספר, שתאפשרי להם לקחת חלק. והאמיני לי. אם תשכילי ללמוד מהם עלי, ההתנהלות שלך וגם שלי תהיה טובה יותר, רלוונטית יותר, מאפשרת יותר. אז אנא, קבלי את הורי כחלק מהמערך התורם בעבודת השילוב.

למדי אותי, הכירי אותי. אל תרחמי עלי. אל תוותרי לי. תאתגרי אותי בתבונה.

אני מבטיח לך שאת התלמיד שקבלת הפעם לכיתה לא תשכחי. אני משוכנע שהסיפוק שיגיע בעקבות השילוב שלי בכיתה יאיר לך פעם נוספת את הסיבה שבעקבותיה החלטת לפנות למקצוע ההוראה.

בהצלחה לך ולי.

ד"ר רונית ולגרין.

ותשליך במצולות ים כל חטאתם

 נסיעה ברחוב אבן גבירול. מתל אביב הביתה, לרמת השרון. משמאל, בכיכר רבין, הצטופפות אנשים ליד הבריכה בכיכר. מעל גשר ההלכה, הצטופפות אנשים על הגשר. המשותף? המים בבריכה, והמעט מים בנתיב באיילון. אנשים חבושים בכיפות. תשליך. מנהג יהודי הכולל תפילה ליד מקור מים, בקשה להשלכת העבירות שנעשו במהלך השנה אל מצולות הים, לפי הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" 

אז אם ככה, גם אני רוצה. הזמן מתאים- ראש השנה. אבל שלא כמנהג יהודות ספרד או אשכנז, אני אעשה תשליך על צג המחשב, זה שסובל הכל.

ואם ככה- זהו התשליך שלי. ולא לטעות. זו לא בקשת סליחה אלא השתחררות מיסורי מצפון עצמיים, שאוכלים כל חלקה טובה בנשמה.

 אז קדימה.

משליכה מעלי את יסורי המצפון לעובדה שלא הייתי סוציאלית מספיק, ונחמדה רק לאלה המשדרים אמינות, בלי רוע, בלי צביעות, בלי פסדות נובורישיות.

משליכה מעלי את יסורי המצפון לנטייה להגיד הכל, פתוח, בלי ברקסים, לפעמים בלי תיאוריית המיינד, בלי לחשוב על מקומו של האחר.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון להיותי פולניה לפעמים. זו אני. אז מה...

משליכה מעלי את ייסורי המצפון שלא אכלתי בריא, שהעליתי בשניות את כל המסה שהורדתי ביסורים רבים. לפחות אכלתי ונהניתי. והנה אני עובדת על זה שוב.. וכן, זה יעלה בחזרה וחוזר חלילה. איך שגלגל מסתובב.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון לזה שהייתי לעיתים בת זוג לא מספיק טובה, אמא לא מספיק טובה, בת לא מספיק טובה, חמות לא מספיק טובה. אני יודעת שהשתדלתי. לא תמיד זה הצליח. לפעמים זה נכשל כישלון חרוץ. אני מבטיחה להמשיך להשתדל.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון על זה שלא המשכתי בהתמדה בשיעורי האילוף שלך, באנג'י, וכיוון שאת כלבונת בולי קטנה, את נותנת לי להבין יום יום מי הבוס. אז נכון באנג'י שאני מאבדת סבלנות לפעמים, אבל תכלס, אוהבת אותך גם כשאת נובחת בלי סוף.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון שלא קיימתי את ההבטחות שהבטחתי לעצמי. הבית עדיין לא מתוקתק, חדר העבודה מבולגן, ורק הקליניקה מסודרת ומאורגנת למשעי. השנה בטוח אספיק יותר.

משליכה מעצמי את ייסורי המצפון על זה שאני לא צועדת, לא רצה מרתון, לא מרימה משקולות בחדר כושר, למרות שהיה ברור לי שהשנה זה יקרה. אפילו בחוג ההתעמלות המשובח שאליו אני רשומה, אני מבריזה מפעם לפעם.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון על כך שאני לא תמיד מחוייכת, לא תמיד מצליחה לראות את חצי הכוס המלאה, לפעמים שוקעת בקשה ובמדכדך. כועסת על עצמי. רוצה להצליח יותר בשנה הנוכחית.

זהו.

מנהג משובח התשליך הזה.

אבל למה אני לא מרגישה נקיה יותר? למה אני לא מרגישה שיש יותר מקום בנשמה? יותר אור?

האם זה רק בגלל שהשלכתי על הכתב? ולא במקור מים?

לא ברור. 

מה שברור הוא שאותם ייסורי מצפון יחגגו שוב אצלי, אולי גם אצלכם בשנה הבאה.

שנהיה בריאים.