יום שישי, 26 בספטמבר 2014

ותשליך במצולות ים כל חטאתם

 נסיעה ברחוב אבן גבירול. מתל אביב הביתה, לרמת השרון. משמאל, בכיכר רבין, הצטופפות אנשים ליד הבריכה בכיכר. מעל גשר ההלכה, הצטופפות אנשים על הגשר. המשותף? המים בבריכה, והמעט מים בנתיב באיילון. אנשים חבושים בכיפות. תשליך. מנהג יהודי הכולל תפילה ליד מקור מים, בקשה להשלכת העבירות שנעשו במהלך השנה אל מצולות הים, לפי הפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם

אז אם ככה, גם אני רוצה. הזמן מתאים- ראש השנה. אבל שלא כמנהג יהודות ספרד או אשכנז, אני אעשה תשליך על צג המחשב, זה שסובל הכל.
ואם ככה- זהו התשליך שלי. ולא לטעות. זו לא בקשת סליחה אלא השתחררות מיסורי מצפון עצמיים, שאוכלים כל חלקה טובה בנשמה.
 אז קדימה.
משליכה מעלי את יסורי המצפון לעובדה שלא הייתי סוציאלית מספיק, ונחמדה רק לאלה המשדרים אמינות, בלי רוע, בלי צביעות, בלי פסדות נובורישיות.

משליכה מעלי את יסורי המצפון לנטייה להגיד הכל, פתוח, בלי ברקסים, לפעמים בלי תיאוריית המיינד, בלי לחשוב על מקומו של האחר.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון להיותי פולניה לפעמים. זו אני. אז מה...

משליכה מעלי את ייסורי המצפון שלא אכלתי בריא, שהעליתי בשניות את כל המסה שהורדתי ביסורים רבים. לפחות אכלתי ונהניתי. והנה אני עובדת על זה שוב.. וכן, זה יעלה בחזרה וחוזר חלילה. איך שגלגל מסתובב.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון לזה שהייתי לעיתים בת זוג לא מספיק טובה, אמא לא מספיק טובה, בת לא מספיק טובה, חמות לא מספיק טובה. אני יודעת שהשתדלתי. לא תמיד זה הצליח. לפעמים זה נכשל כישלון חרוץ. אני מבטיחה להמשיך להשתדל.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון על זה שלא המשכתי בהתמדה בשיעורי האילוף שלך, באנג'י, וכיוון שאת כלבונת בולי קטנה, את נותנת לי להבין יום יום מי הבוס. אז נכון באנג'י שאני מאבדת סבלנות לפעמים, אבל תכלס, אוהבת אותך גם כשאת נובחת בלי סוף.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון שלא קיימתי את ההבטחות שהבטחתי לעצמי. הבית עדיין לא מתוקתק, חדר העבודה מבולגן, ורק הקליניקה מסודרת ומאורגנת למשעי. השנה בטוח אספיק יותר.

משליכה מעצמי את ייסורי המצפון על זה שאני לא צועדת, לא רצה מרתון, לא מרימה משקולות בחדר כושר, למרות שהיה ברור לי שהשנה זה יקרה. אפילו בחוג ההתעמלות המשובח שאליו אני רשומה, אני מבריזה מפעם לפעם.

משליכה מעלי את ייסורי המצפון על כך שאני לא תמיד מחוייכת, לא תמיד מצליחה לראות את חצי הכוס המלאה, לפעמים שוקעת בקשה ובמדכדך. כועסת על עצמי. רוצה להצליח יותר בשנה הנוכחית.

זהו.
מנהג משובח התשליך הזה.
אבל למה אני לא מרגישה נקיה יותר? למה אני לא מרגישה שיש יותר מקום בנשמה? יותר אור?
האם זה רק בגלל שהשלכתי על הכתב? ולא במקור מים?
לא ברור. 
מה שברור הוא שאותם ייסורי מצפון יחגגו שוב אצלי, אולי גם אצלכם בשנה הבאה.
שנהיה בריאים.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה