יום ראשון, 6 ביולי 2025

כל סוף הוא התחלה חדשה

אחרי 47 שנות עבודה קלינית, אני עוצרת.

ארבעים ושבע שנים של טיפול, הקשבה, ליווי, בקליניקה ובמסגרות אחרות.
אלפי ילדים עברו מולי, וכל אחד מהם היה עולם ומלואו. ילדים שלא דיברו, אבל רצו כל כך שיבינו אותם. ילדים שדיברו הרבה, אבל אף אחד לא באמת הקשיב להם. מהם למדתי שתקשורת היא לא רק מילים. היא מבט, תנועה, נשימה. ולפעמים - פשוט שקט.
ולצידם, מאות הורים. ישבו מולי בחדר, עייפים, מודאגים, מלאי אהבה. הם חיפשו תשובה, כיוון, אחיזה. מישהו שיגיד שזה אפשרי. ולפעמים, פשוט רצו לדעת שהם לא לבד. שיש מי שרואה, שומע, מאמין.
אלפי פנים, אלפי קולות, אלפי רגעים של יחד. בכל השנים האלה, למדתי מהם לא פחות משהם למדו ממני.
ולאט לאט, רגע אחרי רגע, נבנה כאן בית. לא קליניקה. בית. מקום שבו לא רק מדדנו מטרות, אלא חיפשנו משמעות. שבו לא רק תרגלנו, אלא ראינו, הקשבנו, הרגשנו. שבו כל ילד היה עולם ומלואו. אלה היו שנים של עשייה שקטה, מדויקת, עם הלב.
אז הנה הגיע הרגע בו אני סוגרת את הדלת. לא בלב כבד, אלא בלב מלא. כי אני יודעת שזה הזמן. לא להמשיך "עוד קצת", אלא לעצור בדיוק כשצריך לעצור, כשמרגישה שאפשר להמשיך.
אני לא נפרדת - רק משנה כיוון. אני לא עייפה, אלא מלאת סקרנות והתלהבות לגבי ההמשך. מחדרי הקליניקה, אל המרחב של הפודקאסט, של הספרים שאני כותבת, של הימים שיבואו.
אתם מוזמנים לפגוש אותי:
בדף הפייסבוק שלי
בקבוצת הפייסבוק "על הרצף – שיחות על אוטיזם" https://www.facebook.com/groups/327567965898214/
בבלוג "החדר של רונית"
ובספר שסיימתי לכתוב בימים אלו, ועדיין לא יצא לאוויר העולם.
(עדיין ללא שם סופי, אבל אל דאגה, עוד תשמעו עליו ותקראו אותו!)
אם יש לכם שאלות, רעיונות או רק רוצים לשתף, אני עדיין כאן – בשיחת טלפון, בהודעת ווטסאפ, במילה חמה.
03-5471904
רציתי להגיד תודה. תודה לכם, על הדרך, על האמון, על האנושיות. תודה שהייתם חלק מהמסע הזה. זה יקר לי יותר משאפשר להסביר, וזה אף פעם לא היה מובן מאליו.
רונית
פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)