לו רק הייתי
יודעת בזמן האבחון-
שאוטיזם זה
לא שקול לגזר דין מוות.
שהחיים כמו
שהיכרתי אותם עד עכשיו הסתיימו.
שבית נקי
ומסודר יש רק בסרטים ואצל אחרים.
שלמרות שאני
צפונבונית מפונקת יש בי כוחות של לביאה.
שזוגיות חזקה
תומכת יותר מכל דבר אחר.
ש"התפתחות
נורמלית" הן מילים לא מובנות.
ש ASD , PDD, לקות תקשורת, ועוד כהנה הם מכבסת מילים ל-אוטיזם.
שאיש מקצוע
הוא לא אלוהים, לא תמיד צודק, לא תמיד יודע הכל.
שמותר לי
שתהיה לי דעה משלי גם אם היא מנוגדת למסקנות וועדות החינוך השונות.
שההיכרות שלי
עם הילד שלי היא הרלוונטית והאמינה ביותר.
שאין לילד
שלי עורך דין אחר מלבדי.
שביממה יש
הרבה יותר מ-24 שעות, מתוכם יש בממוצע 3-4 שעות שינה.
שצבע חום הוא
לא רק צבע אדמה וצבע שוקולד.
שילד יכול להתקיים בהצלחה על מיגוון מאכלים שמתבסס על פסטה נטורל.
שמילה אחת
כמו אמא, יכולה לסדר אותי לפחות לשבוע שלם של מוטיבציה.
שגם אם אני
שמנה, בלי תסרוקת מוקפדת, לא מאופרת, אני אמא למופת.
שאחיות קטנות
הן התרפיסטיות הטובות בעולם.
שמדינת רווחה,
ושירותי קופת חולים הן מילים וירטואליות.
שבושה, אי
נעימות,רחמים הן מילים שכדאי לארוז הרמטית ולאפסן בבוידם.
שהילד לא
אוטיסט בגלל שאני אמא לא מספיק טובה.
שבכי תמרורים
לא מקדם אותי לשום מקום, אבל משחרר אי אלו סתימות בצנרת.
שילד אוטיסט
יכול להיות מאושר, חכם, ילד.
שאפשר להיות
בו זמנית אומללה, מאושרת, כועסת, מאוכזבת, ואוהבת. כמה אוהבת.
