תשפב עָלֵינוּ לְטוֹבָה.

 

שָׁנָה טוֹבָה, שָׁנָה רָעָה,

שֶׁל נִצְחוֹנוֹת וְגַם כְּנִיעָה

שְׁנַת בִּלְבּוּל, שְׁנַת הֲבָנָה

שָׁנָה פְּשׁוּטָה עִם אַבְחָנָה

שֶׁל מָה חָשׁוּב, וּמָה נֶחְשָׁב

שֶׁל אַחַר כָּךְ, שֶׁל עַכְשָׁו

שֶׁל צְחוֹק וְגַם אַחַת דִּמְעָה

שֶׁל עֶצֶב אוֹ שִׂמְחָה פְּרוּעָה

שֶׁל כַּעַס, שֶׁל שַׁלְוָה גְּדוֹלָה

שֶׁל דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים, וְאָז סְלוּלָה

שָׁנָה מֻרְכֶּבֶת אַךְ גַּם קַלָּה

שֶׁל הִתְמַכְּרוּיוֹת וְגַם גְּמִילָה

שֶׁל תְּחוּשַׁת בְּדִידוּת וּקְצָת נִכּוּר

וְאָז חִבּוּק, נִשּׁוּק, חִבּוּר,

שֶׁל צְעִירוּת הַנֶּפֶשׁ וְהִתְבַּגְּרוּת הַגּוּף

שֶׁל גֵּו כָּפוּף, וְגַם זָקוּף.

וְרַק לִנְשֹׁם אָסוּר לִשְׁכֹּחַ

לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ גַּם לִסְלֹחַ

לְהָרִיחַ אֵיזֶה פֶּרַח אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם,

וְלִבְחֹר וָרֹד, בַּחֲנוּת הַמִּשְׁקָפַיִם.

רונית ולגרין