עברו 3
שבועות, ו- 3 ימים. ואני עדיין מעבירה בראש את החוויה, ומרגישה את פרפרי ההתרגשות
בבטן כל פעם מחדש.
לידה.
אז כן.
נכון. ילדתי שלוש פעמים. חוויה חזקה ומעוררת. בלי אפידורל. לא כי הייתי פריקית של
לידות טבעיות, אלא כי זה מה שהיה. שעות של צירים, באולם של לא מעט נשים צועקות,
נאנחות, ושותקות. כשההפרדה בין אחת לשניה היא מן רפפות של תריסון דקיק. לא, זה לא
היה בשנות האדם הקדמון, אלא לפני 40, 38 ו-33 שנים. אז כן. חוויתי לידות במלוא
עוצמתן. ועדיין, לא הייתי בלידה.
הפעם זה
היה אחרת.
שמונה
חודשים בהם אני מלווה בעיניים משתוממות, מתפעלות, סקרניות את בטנה המתעגלת של
הילדה שלי. זו הקטנה מבין השלושה שיש לי. מסתכלת ולא מעכלת ששם, בבטן, יש יצור חי,
תינוק קטן, שמחכה ליציאה החוצה.
לי החודשים
של ההיריון שלה עברו בקלילות. לא היה לי חם, לא היה לי כבד, לא היה לי לא נוח. כן
היה לי מוזר, תמוה, מופלא. איך יתכן, שהקטנה שלי מגדלת תינוק? לא ברור.
לא העזתי
לשאול את השאלה. ידעתי שהתשובה תהיה שלילית. אני מאד נזהרת בפרטיותם של ילדי. אמא
לא נדחפת, ומשתדלת גם להיות חמות לא נדחפת, וחותנת לא נדחפת.לא בטוח שמצליחה, אבל משתדלת.
אז שאלתי
בזהירות, בווליום נמוך, בעדינות, בחשש. יש מצב? הייתי בטוחה ומוכנה לתשובה שלילית,
שהיתה מתקבלת בכל הכבוד האפשרי.
כן, ברור,
אם את רוצה, היא ענתה. וגרמה לי לפרץ דמעות שלאחרונה זולגות הרבה יותר מידי מהר.
לידה.
הפעם אני חווה אותה ללא כאב, עם המון התרגשות, עם המון פליאה מהנס הגלוי שמול
עיני, עם תחושה עילאית של בריאה.
חיכיתי
לאמצע אוגוסט. ידעתי שמתחילתו של חודש אוגוסט, אני מסתובבת עם סלולרי בכיס. קשובה
לכל צלצול או רטט, שאומר שזה הגיע.
וזו,
בנונשלנטיות, מחזיקה את הגב התחתון, ומודיעה לי שהכאב מגיע כל ארבע-חמש דקות.
אנחנו באמצע יולי. עוד לא בחודש תשיעי. אז אין מה ללכת לבית החולים. זה סתם.
מיותר. אזעקת שווא. סרק.
ההצהרות
הללו החזיקו כחצי שעה. כשהכאבים עברו לכל שלוש דקות, הגיע הזמן.
ואני בחדר
היולדות. אין ספק שזה נראה אחרת. חדר פרטי, הכל בהישג יד, אני עדיין לא מבינה שזה
חדר לידה.
ואז הגיע
הזמן.
ואני חווה
את התמונה המופלאה הזו. אין מילים. ראש קטן ופלומתי, והוא בחוץ. אני דומעת הרבה.
זה שאיתה מתרגש. דומע גם.
תינוק.
קטן, מתוק, תינוק.
לא ברור
לי לגמרי אם אני מחייכת, בוכה, נושמת, עוצרת נשימה, מדברת, שותקת, רגליים רועדות, או הכל ביחד. ילדת אמרתי
לה.. ילדה שלי.. ילדת..
פלא
הבריאה.
אלוני
שלנו. מזל טוב לך ולכולנו. קטן שלנו.
סבתא כבר
מאוהבת.
