עיניים חוקרות,
עיניים בודקות, עיניים בוהות, עיניים נדהמות, עיניים כעוסות, עיניים נוזפות
העיניים שלכם.
והיא עומדת שקטה.
אמא.
והילד בהתקף כעס,
אימה, חרדה, התעקשות, בלהה.
והעיניים שלכם
דוקרות.
והילד רץ, והילד תקוע
במקום, משתטח על הרצפה או מטפס על המדפים בסופר, והילד בועט, והילד נושך, והילד
צורח, והילד מושך.
והעיניים שלכם מביעות
הכל.
והוא, רוצה להיכנס
למעלית, או לא רוצה להיכנס למעלית, רוצה לקחת חטיף, או לא רוצה לקחת חטיף, רוצה
ללכת הביתה, או רוצה להישאר בסופר, או רוצה להמשיך ולרוץ, רוצה להפסיק ללכת.
והעיניים שלכם נעוצות
בו.
והיא עומדת שקטה, או
עייפה, או בוכה, או חיוורת, או אמיצה, או חסרת אונים, או החלטית.
אל תסתכלו אתם אומרים
לילדים שאתכם.
אבל המבט שלכם אומר
את הכל.
אז כן. אפשר להסתכל.
אפשר גם לשאול בעדינות אם צריך עזרה. אפשר להביע אמפטיה אבל ללא רחמים. וללא
ביקורת.
כי בקלות יכולתם אתם
לעמוד במקומה.
והיא היתה זו שהיתה
בוהה בכם.
(נכתב עליכם, מטופלים צעירים שנכנסתם לי בלב ועליכן, אמהות אמיצות וראויות להערצה)