מלאכת השילוב . (או- מה זו משלבת?)
(ההתייחסות כתובה בלשון נקבה מתוקף העובדה שרוב המשלבות בשטח הן נשים. יחד עם זאת אני מברכת על כל התגייסות גברית למלאכת השילוב)
הילד אובחן על הספקטרום האוטיסטי.
כיתה א' בפתח. ההחלטה נפלה. מסגרת חינוך רגילה. כיתה א'. שילוב פרטני, עם משלבת.
המונח עבר שינויים רבים. סייעת קראו לזה. משלבת קראו לזה. ועכשיו יש לנו מונח חדש- תומכת למידה. מבולבלים? ברור שכן. כי הרי כל אחד מהמונחים מתייחס רק לזוית ראיה שאחת של התפקיד המורכב כל כך.
אז אני מעדיפה להמשיך ולהתייחס למונח משלבת. זו שגם מסייעת, גם משלבת, וגם תומכת.
שכר מינימום. כן, היא מקבלת שכר מינימום. מאידך, העבודה לא פשוטה. מצריכה יכולת קוגניטיבית, שפתית, חברתית, תקשורתית. לשבת יום יום בכיתה. לצאת להפסקה. כמה טוב לנו, שסיימנו כבר את מערכת החינוך מיצינו את תפקידנו כתלמידים. והיא- היא שם. עבור הילד שלנו. במלוא חושיה, אין אופציה לנמנום קל בשיעור. כל הזמן שם.
מעטים האנשים שעובדים רק עבור סיפוק רגשי. משכורת הולמת היא חלק משמעותי מההערכה לאיש המקצוע. וכן, בואו נשים דברים על השולחן, בשקיפות. המדינה לא משלמת שכר הולם. ההורה נדרש בהחבא להוסיף, אם הוא מצפה שזו, המשלבת תעמוד בדרישות המקצוע. למה בעצם? למה חוסר ההערכה למקצוע המשלבת? למדינה פתרונים.
עבודת המשלבת נועדה לאפשר לילד דמות תומכת, מדרבנת, מסייעת, שנמצאת למענו בשעות הארוכות של האינטראקציה החברתית המשתנה, במסגרת הבית ספרית.
בשעות היום הילד נחשף להתנהלות דידקטית בכיתה, עבודה עצמאית פרטנית, עבודה מובנית ודידקטית בקבוצות, התנהלות פתוחה וספוטנית בהפסקות, אינטראקציה ורבלית ולא ורבלית עם הסביבה, אינטראקציה במשחק, חיברות, והבנת סיטואציות תקשורתיות, כאשר כל האתגרים הללו קשים לו במיוחד.
ויש מנחים. יש מדריכים. יש מומחים. ויחד עם זאת ידע הוא כוח. אם אני, ההורה, אדע בדיוק למה היא שם, עם הילד שלי, אולי בכל זאת אדע לכוון, להסביר, אדע מהן דרישות התפקיד. לא אבלע כל צפרדע שמוגשת לי בתחפושת של משלבת.
אז מה הוא בעצם תפקיד המשלבת, ולמה היא נדרשת בעבודתה הכל כך מורכבת, וכל כך לא מתוגמלת.
בניסיון להעלות על הכתב, את העשייה הפרקטית, שנדרשת בעבודת המשלבת,
נצפו כמה נושאים שבלעדיהם אין שילוב.
לתווך- לתווך בין הילד לסביבתו. להסביר לילד מה נדרש ממנו, מה שאלו אותו, מה המורה מבקשת לעשות, איך הוא אמור להתנהג, מתי להגיב, מתי להקשיב, מתי לעשות מה, כמה ואיך.
לתמוך- לתמוך בקושי שלו במעברים בין פעילויות (להכין אותו לפני המעבר, לעזור לו להתמודד עם המעבר), לתמוך בקושי שלו באינטראקציה (לעזור לו להיענות ליוזמה תקשורתית, ליזום יוזמה תקשורתית), לתמוך בהפחתת החרדות המתעוררות עקב הצפה, עוררות יתר, סביבה לא ברורה ומאיימת.
לעזור- לעזור לו פיסית בארגון הילקוט, בהוצאת המחברת המבוקשת, בהתארגנות בשולחן הכיתה, בהתארגנות על הדף, בהכנת שיעורי הבית.
לתת מודל- לתת לו מודלינג להתנהגות תואמת, לילד המשולב ולילדי הכיתה שותפי השילוב. לילד המשולב המודל עוסק בהתנהלות תואמת בסיטואציות משתנות (שעור דידקטי, מול שיעור ספורט), בהפסקה, בלמידה, במשחק. לילדים שותפי השילוב המשלבת מספקת דוגמא להתנהגות הסביבה לילד המשולב. כיצד להתנהל מולו בצורה מעודדת ומחזקת אינטראקציה תקשורתית, כיצד להגיב להתנהגויות ביזריות, סטימולציות פיזיולוגיות, הנובעות מתחושת לחץ ומוצפות.
להסביר- להסביר מה נדרש ממנו, מה המורה אמרה, מה הילדים רוצים, מה עושים עכשיו, איך מתנהגים בנקודת הזמן ובפעילות הנוכחית.
להתחבב על ילדי הכיתה, ולסייע גם להם בשעת הצורך- וזאת כדי שהם מרצונם יצטרפו למשחק שהיא מארגנת, לפעילות שבה הילד משתתף. להיות מסוגלת לכוון ולהדריך גם את הילדים לקחת חלק פעיל כשותפים דומינטיים בשילוב הילד.
לקחת חלק פעיל ודומיננטי בהפסקות, ללמד את הילד לשחק, ליזום הזדמנויות תקשורתיות ומשחקיות של הילדים עם הילד המשולב, לאתר ילדים מתאימים לקחת חלק במשחק עם הילד המשולב, להוות גורם מדרבן ומאתגר לילד ולילדים לשילוב מוצלח.
לתפקד כמורה פרטנית- המשלבת אמורה לקבל מידע מהמורה על החומר שהכיתה לומדת ותלמד, לעזור לילד וללמד אותו את החומר המותאם ליכולותיו, לעבוד איתו על תכנית הלימודים היחידנית שתוכננה עבורו. להיות כל השיעור בקשר עין עם המורה על מנת לסמן לה מתי ואיך לפנות לילד המשולב.
להתנהל בנחישות ורגישות- על מנת להקשיב ולהיות ער למצוקות הילד גם אם אין ביכולתו או ברצונו להביע אותן במילים, ומאידך להניע אותו להתנהלות עצמאית ככל הניתן ללא תלות בעזרה שהיא מגישה לו. לכוון את הילד ללמידה מתוך חוויה, לאפשר לו תחושת הצלחה, לעודד ולחזק אותו על מנת לפתח תחושת עוצמה ומסוגלות ומאידך להקפיד על התנהלות השומרת על כללי ההתנהגות התואמים לסיטואציה.
להבין את מקומה כאיש צוות בכיתה בה המורה היא מנהלת הכיתה. להעצים את המורה ולאפשר לה אינטראקציה ישירה מול הילד. לעבוד כאיש צוות משלים עם המורה, לאפשר למורה לקחת אחריות על קשייו והצלחתו של הילד המשולב, לעבוד עם המורה בשיתוף פעולה ובשקיפות מלאה, במטרה משותפת לאפשר לילד המשולב התקדמות והתפתחות, ולהעביר לילד את התחושה שהמורה היא הדמות שניצבת מול הכיתה, ואליה פונים בכל דילמה, ואילו המשלבת היא זו שתומכת ועוזרת להוציא את הפנייה למורה לאור.
עבודתה של המשלבת היא גורם מהותי שבו תלויה הצלחת השילוב.
על מנת להצליח בעבודת השילוב יש צורך בקבלת הכשרה מקיפה. המשלבת צריכה להכיר את הקשיים והיכולות של הילד המשולב, את מרכיבי אישיותו, את הדברים שגורמים לו לשמחה, שמחזקים אותו, ומאידך גם את הסיטואציות שגורמות לו למצוקה, לחץ ומוצפות. היא צריכה לקבל כלים להתמודד עם הקשיים, לתמוך בהצלחות, ולאפשר לילד לאסוף כוחות על מנת לשרוד במטלה הלא פשוטה של התנהלות במסגרת לימודים רגילה.
המשפחות, ומנחי שילוב מקצועיים הם תומכי השילוב הרלוונטים. חשוב שהמשלבת תהיה בקשר רציף עם המשפחה, המכירה את הילד, יכולותיו וקשייו טוב יותר מכל איש מקצוע, ועם מנחי השילוב שילמדו, ייעצו, ידריכו, ויאפשרו למידה לאורך זמן, של ההתנהלות הרצויה מול הילד, כפוף למצבו המשתנה.
ההדרכה שוטפת, לאורך זמן, תאפשר למשלבת לקנות ידע, ומיומנוית, ולילד להפיק את המקסימום האפשרי מהשילוב הפרטני.
איך נבחר משלבת?
המשלבת היא גורם משמעותי מאוד בהצלחת השילוב, והיא צריכה להיות בעלת איכויות, יכולת למידה ויכולת יישום בשטח.
המשלבת צמודה לילד במהלך שעות ארוכות. גם כאשר נעשה שילוב סמוי, (הסביבה לא יודעת שיש משלבת ספציפית לילד מסויים) המשלבת נמצאת כל הזמן בביקורת מלאה על התנהלותו של הילד. חשוב שהדמות המשלבת תהיה אמפטית, אוהבת ילדים, בעלת טמפרמנט ואנרגיות המאפשרות לה לקחת חלק בהתנהלותם של הילדים גם בזמן שעור דידקטי, גם בזמן אינטראקציה ורבלית, וגם בזמן המשחק בהפסקה.
חשוב שהדמות המשלבת לא תיתפס בעיני הילדים, שותפי השילוב כעוד מורה, אלא כדמות שניתן לשתפה במשחק, בשיחה, ובאינטראקציה שוטפת במהלך היום.
המשלבת צריכה להיות אדם פתוח להדרכה, מעוניין ללמוד, תקשורתי. אם המורה יוצאת לנוח בזמן ההפסקה, הרי שלמשלבת, ההפסקה היא זמן משמעותי לתמיכה בילד, בהתנהלות חופשית מול הילדים. היא משחקת איתם, מובילה ומארגנת פעילות, ודומיננטית בניסיונות לחיבור הילד עם סביבתו הדינמית.
התעייפתם מהקריאה? אני בטוחה שכן. העבודה בשטח מעייפת הרבה יותר. ועדיין, הברק בעיניים והחיוך של הילד שלנו, שעושה חיל בשילוב, ואהוב על חבריו לכיתה, אלו הפיגומים עליהם כולנו ההורים ואנשי המקצוע, נשענים.
