לטרון. יום
חמישי. 13.10.16 אזכרה. 43 שנים לזעזוע.
שמות. ועוד שמות.
ועוד שמות.
צעירים. ילדים. בני
18, 19, 20.
עם מבט מחויך, או
רציני, או שובב.
רובם עם בלורית.
יפים.
כל שנה. שמות. אותם
שמות. שריונרים. גדוד 79.
ולצד השמות, ברקע,
שירים ורעש מנועי טנקים.
ולצד השמות אנשים
שעוקבים במבטם אחרי המצגת. מבט אקטיבי.
מדברים. מצביעים.
"איזה גבר הוא היה", "זה היה הס' מפ שלי", "הוא היה בטנק
שלי", "חבר שלי מהצמ'פ".
והם ילדים של, אחים
של, חברים של.
ומולם אנשים. בלב
שריונרים עדיין. גם בנשמה. כבר הורים, סבים, ועדיין מאד חברים של. בני שישים פלוס,
וחברים של בני ה-19, 20.
ואנחנו בקהל משתנים.
משנה לשנה. לבנים יותר, פחות זקופים, קמטים.
הם תמיד אותו הדבר.
לא שוכחים אתכם לרגע.
חללי גדוד 79, שריונרים, מלחמת יום כיפור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה