היום הזה בשנה.

 היום הזה בשנה שאני עוצרת קצת. מניחה קצת. מפסיקה קצת.

היום הזה בשנה, שאני בו מתגעגעת כל כך, לאלה שנעלמו לי פיזית, אבל נמצאים עדיין בכל מחשבה ובכל סיטואציה, ולזו שנעלמה לי נפשית, ונמצאת פיזית פה מולי, אבל לא באמת. רק פיסית נמצאת פה מטלי, בלי הבנה ובלי היכרות למי שאני. ה"מזל טוב" של כל הללו, חסר לי כל כך..

היום הזה בשנה שאני מבטיחה לעצמי החלטות. להספיק את כל מה שאני מתכננת, לרדת במשקל, לשנות כיוונים, לסיים פרוייקטים, ולהתחיל חדשים.

היום הזה בשנה שאני מחליטה לסדר שוב ארונות, לארגן את הבגדים, לזרוק כל מה שלא בשימוש, לקנות רק כשצריך. אבל יודעת שהחלטה דומה אקח גם בשנה הבאה.

היום הזה בשנה שבו אני מסתכלת במראה ומתרגלת. מתרגלת שביעות רצון, מתרגלת להיות קלה יותר עם עצמי, מתרגלת לקבל את מה שלא ניתן לשנות. מתרגלת להיות מרוצה עם מה שיש ולא לחשוב יותר על מה שאין. מתרגלת. לא תמיד בהצלחה.

היום הזה בשנה שבו אני מתרגלת הכרת תודה. תודה על מי שאנחנו. תודה על מה שיש לנו. תודה על האדום של השקיעה והירוק של העלים. נשבעת להיות יותר אופטימית, פחות צינית, יותר זורמת.

היום הזה בשנה שבו אני לומדת לגלגל על הלשון מספר חדש כששואלים אותי לגילי.

 היום הזה בשנה שאני מבטיחה למחשבות שלי קצת פחות עבודה, למוח שלי קצת יותר רגיעה, ולעצמי קצת יותר פרגון, אבל יודעת בברור שלא יקרה.

היום הזה בשנה שהדבר היחיד שאני רוצה בו, זה שימשיך כך, ולא יגמר לעולם.

היום הזה בשנה שבו אני ילדת יום הולדת.

מזל טוב לי.

אִמָּא, הוֹ אִמָּא, חַבְּקִינִי חָזָק...

 

אִמָּא לִמְּדָה אוֹתִי

שֶׁכְּשֶׁפּוֹגְשִׁים אֲנָשִׁים

אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶחְמָד

אִמָּא אָמְרָה לִי שֶׁכְּשֶׁבַּרְחוֹב נִפְגָּשִׁים

חָשׁוּב לִלְחֹץ לָהֶם תַ'יָד

אִמָּא גַּם אָמְרָה שֶׁלֹּא טוֹב לִהְיוֹת

בַּבַּיִת כָּל הַזְּמַן לְבַד

וְאִמָּא אָמְרָה שֶׁלִּפְגוֹשׁ חֲבֵרִים

עָדִיף מִלִּפְגֹּשׁ חָבֵר אֶחָד

אִמָּא דִּבְּרָה עַל שֶׁבַּכִּתָּה לִלְמֹד

זֶה חָשׁוּב מְאֹד לׇחַיִּים

אִמָּא הִסְבִּירָה שֶׁלָּצֵאת לַעֲבֹד

זוֹ אַחְרָיוּת וְחוֹבָה שֶׁל גְּדוֹלִים

וְתַרְבּוּת אָמְרָה אִמָּא, זֶה נֶכֶס חָשׁוּב

שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָנוּ יוֹתֵר חֲכָמִים

וְגַם טִיּוּלִים בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת

מֻמְלָץ לְתַכְנֵן לִפְעָמִים

 

וְאִמָּא שֶׁלִּי הִיא מְאֹד חֲכָמָה

וּמְבִינָה הַרְבֵּה מְאֹד דְּבָרִים

אָז לָמָּה כִּמְעַט אֶת כָּל שֶׁאָמְרָה

אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא מְיַשְּׂמִים?