כמעט 10 חודשים.
כמעט 10 חודשים של
רגשות. רגשות כאלה שלא נותנים מנוחה, לא מאפשרים ריכוז, לא מאפשרים שמחה נקיה. לא
באמת. מכלול רגשות, שהיו אמנם בלקסיקון הורבלי אבל אף פעם לא שלטו בערבוביה
ובסחרחורת כזו. אחד רודף את השני, אחד מתגלגל בשני, אחד מתגלם בשני. אחד דוחק את
השני. עצב, דאגה, כעס, תסכול, פחד, חשש, רווחה, כאב, עצבנות, מבוכה, החמצה, אשמה,
עומס, תקווה, געגוע, יאוש, תדהמה, דכדוך. ואין מקום לכל רגש לבד, הכל מתערבב בהכל. הכל משתלט על הכל. תופס
מקום, אוויר, נוכחות.
כמעט 10 חודשים של
מלחמה. מילים שחלקן היו בשימוש, וחלקן תפסו מקום חדש בלקסיקון העמוס גם בלעדיהן,
ואולי דחקו מילים אחרות. חשובות הרבה יותר.. מילים כמו ח ימושים, טילים, בליסטי, כתבמים, אזעקות, צבע אדום, פרוקסי, תצפיות,
כיפת ברזל, מכמ, קלע דוד, גדודים, חטיבות, צו 8, הותר לפרסום, הותר לפרסום, הןתר
לפרסום, לוויות, פיצוץ, דם, נפגעי חרדה, אפוד כרמי, ציר, חמל, הפוגה, תקיפה, שגר,
ממד, מיגונית, מסוקים, מוות.
כמעט 10 חודשים של
אשמה. מילים קשות כמו מחדל, אחריות, קונספציה, עוטף עזה, צפון בוער, נובה, נוחבה,
כוחות רדואן, , מפונים, בגידה, פצועים. מילים מרעידות, מילים מפחידות, מילים מלחיצות,
מילים שאין להן סוף.
כמעט 10 חודשים של בושה. מילים שהיו כל כך טריוויאליות ועכשיו כבר כל כך לא.
קיבוצים, פינוי, מסיבה, ג'ינג'ים , טויוטה לבנה, רחפנים, עסקה, מגרש כדורגל, ריצה, מחבוא.
כמעט 10 חודשים.שמילה אחת מלווה אותנו, בלכתנו לישון, בחלומות, ביום
יום. מילה אחת שיש לה פנים, שיש לה חיים, שיש לה אופי משלה. לפעמים היא זאטוטים,
לפעמים היא נערה, לפעמים היא חייל או חיילת, לפעמים היא מבוגר או זקן. מילה אחת
שלא נותנת מנוחה לרגע, לשנייה, ומכה בחוזקה בכל תא בגוף, בנשמה, בהכרה.
מילה שאנחנו יודעים
שאם לא נחבק אותה אלינו, אם לא נחזיר אותה הביתה, אין לנו תקומה כבני אדם, כחברה.
כמדינה.
מילה ,שנאנסה, נפצעה,
עונתה, אין לה אוויר לנשימה. מזון לאכול, מים לשתות.
וצריך, וחייב, ומוכרח.
עכשיו.
