יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

1000 כבאים לא יצליחו לכבות אותי

מטופל ה-1000.
סתם מספר. אפשר להגיע אליו בקלות רבה. להכפיל 500 ב-2. לחלק 4000 ב-4, לחבר 250 ו-750.
בקלות רבה.
מטופל ה- 1000 מוביל אחריו שיירה ארוכה של ילדים . של ילדות. לקויי שפה, לקויי דיבור, לקויי שמיעה, לקויי למידה, אוטיסטים. הרבה אוטיסטים.
מטופל ה-1000 מוביל אחריו שיירה ארוכה של הורים.
הורים מודאגים, עצובים, מקווים, סקפטים, כועסים, דואגים, פגועים, דומעים, מסורים, חלקם טרוטי עיניים, אוהבים. הרבה אוהבים.
מטופל ה-1000 מכיל קלינאית אחת. בהתחלה צעירה, מהוססת, מתנסה, לומדת, מתלהבת, אופטימית, ונכון לעכשיו כבר לא כל כך צעירה (כרונולוגית... בנפשה צעירה עדיין), כבר לא מהוססת, מנוסה, ועדיין לומדת, מתלהבת ואופטימית.
מטופל ה-1000, יושב על כסא קטן אדום, ליד שולחן קטן, ולידו זו שאמרה פעם שאין מצב שהיא תמשיך לשבת במהלך יום עבודה על כסאות קטנים גם כשיהיו לה נכדים. אז נכדה יש, והיא עדיין יושבת על הכסא הקטן, (כחול), ודוקא די נוח לה.
למטופל ה-1000 יש עיניים כחולות, חיוך ממזרי. הוא לא מדבר , הוא מתקשה בתקשורת. והוא לא יודע את המשמעות העמוקה של המספר 1000 שהוא נושא איתו עבור זו שיושבת מולו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה