למה את לא כותבת?
דווקא כן כותבת. כותבת
את הבלוג שלי, שמכיל כבר 91 פוסטים, כותבת בפייסבוק, (לפעמים מפרגנת, לפעמים צוחקת, לעיתים
מתעצבנת,) כותבת.
זה לא נקרא. זה לא לכתוב. שבי תכתבי.
האמת שדי מתחשק לי.
ורעיונות במוח הקודח שלי מתרוצצים בלי סוף. מירי- המורה המקסימה שלי ל-צ'י קונג,
אומרת- תרוקנו את המוח. שיהיה ריק ממחשבות. ואני חושבת איך אפשר, התאים האפורים שלי עובדים על
ספידים, המוח שלי.. אין לו מנוחה.
לא מעניין. את מסיטה את הנושא. למה את לא כותבת?
מתי בדיוק? למי יש
זמן? למי יש אופציה?
שוב את מתרצת
תירוצים. זה לא סיבות, זה תירוצים. שבי ותכתבי כבר ספר. תתחילי ותראי שזה ירוץ. רק תתחילי.. וכמו שאני מכיר
אותך, זה כבר יזוז מעצמו ופתאום תמצאי זמן, כמו שאת מוצאת לכל דבר.
איך אפשר? בדיוק עוברים דירה, עכשיו יש מחויבויות, מה עם המטופלים, ויש גם קליניקה, ואמא שצריך לטפל בה, ולא לשכוח נכדים
שאני רוצה לראות הרבה, דוחות לכתוב, טלפונים לעשות, ואולי לבשל משהו? המקרר ריק,
אין מה לאכול. אני רעבה.
שוב את בטורנדו מחשבות. תעצרי קצת, מי יכול לרדוף אחריך. תתמקדי. שבי ותכתבי. את יודעת בדיוק על מה את רוצה לכתוב. ויש לך הרבה מה לכתוב. תעצרי קצת. תכתבי.
אוקי. כותבת.
בימים אלה כותבת.
מזל שיש מקלדת, כי עם הכתב שלי אף אחד לא היה מצליח לקרא. גם אני
לא.
עדיין לא מאמינה, אבל כותבת.
כותבת ספר.
כותבת ספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה