אני הוא שיצא לקרב עם עיניים בורקות ונחישות בלב
ונשארתי שם.
אני הוא שיצאתי לקרב עם פחד גדול, אימה משתקת
ונשארתי שם.
אני הוא שיצאתי לקרב עם אחי לנשק, לאוהל, לשיח
ונשארנו שם.
אני זו שיצאתי למשמרתי, במחסום המקולל ההוא
ונשארתי שם.
אני זה שהייתי התלמיד הגרוע, הילד השובב, והלוחם המעוטר
ונשארתי שם.
אני הנסיך הקטן מפלוגה ב
ונשארתי שם.
אני זה שחלמתי תמיד על קרבי, על סיירת, על אומץ, על הקרבה,
ונשארתי שם.
אני זה שבכלל לא התכוונתי לקרבי, רק רציתי לחזור הביתה בשלום
ונשארתי שם.
לפעמים נשארנו בגופנו, לפעמים נשארנו במוחנו, לפעמים נשארנו בנשמתנו.
אנחנו שם.
יום זיכרון. שבוע זיכרון. שנת זיכרון. חיים שלמים של רסיסי זיכרונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה