שוב יש בחירות, וחייבים כאן להצביע
כי גם אזרח קטן קטן, יכול כאן להשפיע
ויום שבתון, זו עסקה די משתלמת
אז למה מול הרשימות, אני לא כל כך נושמת,
וגם חמצן לא מגיע לתאים האפורים
כשמתברר לי מי ומי ברשימת הנבחרים
להחליט כל כך קשה, למי להאמין
לאלה מהשמאל, או להם מהימין,
אז הרגשת החנק הולכת ומשתלטת
מול כל הסרטונים, וכל אותה פטפטת.
ביבישרה? אין מצב, הבנו איפה היינו
אספנו בקבוקים, מטוס פרטי קנינו
רבנו עם אובמה, שילמנו מלונות,
פתחנו מקלטים, חוינו אזעקות,
הגיע זמן פרידה, מספיק אותם לראות
שרהלה, הולכים, ולא להתראות.
אז אולי ציפבוז'י? אולי בהם לבחור?
הם יעשו רוטציה, ימלכו לפי התור,
הוא איש נחמד מאד אומרים האנשים
הוא איש ישר הגון, אומרות גם הנשים
אבל איפה הכריזמה? איפה המנהיגות?
אולי אצל הציפי? שם יש, זו לא טעות
היא כזו קשוחה, סוג של החלטיות
והוא עדין, שקט, מדבר כך ברכות,
הרגשה של מחזה, שוטר טוב וגם שוטר רע
זה מצליח בסרטים, אולי במשטרה
אם אפשר היה מהם לבנות מנהיג אחד
שיהיה גם דומיננטי, וגם ירוץ לבד.
אז לא המחנה, עוד אופציה הלכה
ואני עדיין כאן, מרגישה כבר נבוכה
אז לא הביבישרה, ולא הבוז'יציפ
ואני כבר מתבאסת, מתעקשת בפרינציפ
רוצה למצוא כזה, שארגיש שיש מנהיג
רוצה למצוא אחד, שהכי פחות ידאיג
והבחירה קשה מנשוא, כי אתם כולם אומרים
שאני צריכה לבחור בין שמאל ובין ימין.
לילות ללא שינה, מחשבות מתרוצצות
כי איך אוכל לבחור בלי באמת לרצות
ואתם כולכם, כאלה יודעים ומבינים,
מרצים ומסבירים, כמעט משכנעים,
אבל ההארה הגיעה בחטף
בראיון קטן, על מסך כזה רחב,
בו בוז'י מתחמק משאלה כל כך פשוטה,
האם תשב עם ביבי, באותה הממשלה.
ואז פתאום הבנתי, מחוסר התגובה,
שכולם אותו דבר, ויש לי את הברירה.
אני כאן יכולה להקשיב גם לעצמי
וללכת עם הלב, להבין את מקומי.
ולהצביע לאחד, שאותי די משכנע,
שלי מרגיש מנהיג, ולי מרגיש יודע,
יודע שילדי, מתקשים לקנות דירה,
יודע שצבא זה חובה ולא בחירה
יודע שחינוך, זו לא מילה גסה
יודע שערכים אצלינו בגסיסה
יודע ששואה זה לא מושג יבש
מכיר בגבול הדק בין נכבש לבין כובש
אולי אני טועה, את זה הזמן יגיד
אולי אני צודקת, שבוחרת בלפיד
אבל במאבק בין לב לבין הראש,
חשוב תמיד לזכור, כולנו בני אנוש
ומעבר לשכלתני, מוחלט, וגם סגור
כדאי לתת ללב, איזו נישה לאיוורור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה