בואו נדבר קצת על הסליחה הזו

הנה הגענו שוב לאותו המקום, ולאותו הזמן, שבו אתם מבקשים סליחה, אני מבקשת סליחה.

 בואו נדבר קצת על הסליחה הזו.

יש סוגים שונים של סליחה.

יש את הסליחה בחפיף. כזו שיוצאת לנו בקלות, בלי מאמץ, בלי להרגיש- דחפתי? וואללה לא הרגשתי. אז סליחה. והנה הופ, עברנו הלאה. כלא היה. אתה שכחת, אני שכחתי. הכל טוב.

יש את הסליחה שסחטו מאיתנו ויוצאת לנו בקלות בלתי נסבלת- חפרת לי מספיק על כמה שפגעתי בך. אז סליחה . טוב? אפשר לסגור את הסיפור הזה? די.

והסליחה שבאה ממעמקי הנפש. שמגיעה עם נצנוץ דמעה או שתיים, ועם חרטה של ממש-  באמת שלא התכוונתי. אני כל כך מצטער.. לא רציתי, לא ידעתי, לא הרגשתי, סליחה אמיתית כזו.

וסליחה שבאה עם יומן שנה. יום הכיפורים בדרך, וצריך הרי לבקש סליחה, כמה שיותר, אז מפרסמים שיר שעוסק בסליחות, תמונה שעוסקת בסליחה, קחו סרטון מצחיק בענייני סליחה, בטוויטר, בפייסבוק, בווטסאפ. כמה שיותר, יותר טוב.

וגם סליחה שמגיעה עטופה בתפילה, בפיוטים, ומגיעה במקומות הקדושים, בבתי הכנסת, בכותל. כזו שמגיעה עם אמונה, עם הרגל, עם מסורת ועם תאריכים ספציפיים בהם ורק בהם מבקשים סליחה.

וגם - סליחה אפשר לזוז קצת, סליחה לא שמעתי, סליחה אתה מפריע לי.

ואני דוקא מחפשת סליחה אחרת. את הסליחה שאיננה. שלא שומעים אותה. שלא משמיעים אותה.

מחפשת סליחה מהורים שכולים שפגענו בכבודם, צעקנו עליהם, השמצנו אותם.

מחפשת סליחה מקהל הנכים שאילצנו אותם לצאת למלחמה נגד עמם שלהם, ורק כדי שמישהו אולי ישמע את קולם. והם חוסמים כבישים, סופגים קללות, וגם תמיכה לפעמים, ורק רוצים טיפה של חוסר התעלמות מנוכחותם.

מחפשת סליחה משורדי התופת, שורדי השואה האיומה ההיא שהבאנו אותם למצב של זקנה מביישת, של פת לחם, וחוסר יכולת להתקיים בכבוד.

סליחה משוחרי תרבות, שביד מזלזלת ובווליום חזק, פסלנו אותם, השמצנו אותם, נלחמנו בהם, בשם פטריוטיות מעושה, וכאילו אהבת הארץ.

סליחה מהדמוקרטיה, ההיא שזלזלנו בכבודה, ובשמה הפכנו עם שלם לשווים פחות ושווים הרבה יותר. לאלה שמעשנים סיגרים, וחוגגים במטוסים פרטיים, עם נהג פרטי, אבטחה, על חשבוננו, ורואים הכל ממרום האולימפוס. 

סליחה מהילדים בעלי הצרכים הקצת אחרים, שזקוקים להתייחסות אחרת, עין מבינה, יד תומכת, סיוע מתווך, שאילצנו את הוריהם לצעוק באולמות הכנסת על מנת שאלו היושבים שם אולי, ינסו להבין, להקשיב, לעשות.

סליחה מהמאמינים בשמאל, בימין ובמרכז, על שהסתנו, סכסכנו, איפשרנו, את המילים המכוערות, השנאה המתפתחת, האיומים חסרי הפשרות.

סליחה מהדת היפה שלנו שהפכו אותך לסמל מסיונרי, ובשמך מפלגים את העם, ולוקחים את הזכות להכתיב לאחר, ולכופף את האחר למה שאתה מאמין בו, ואין בלתי. 

סליחה ישראל. לא לכך פללתי.

סליחה.

גמר חתימה טובה שתהיה לך ישראל.

על אף הכל, אין לי ארץ אחרת.