יום שבת, 23 בספטמבר 2017

תמיד, לימדו אותי להגיד שנה טובה בראש השנה...

אז שנה טובה. לי. כן.. לי.
תמיד, מאז הייתי קטנטנה, לימדו אותי להגיד שנה טובה בראש השנה. מה אומרים עכשיו? איזו ברכה מברכים עכשיו? תגידי יפה שנה טובה לדודים...
מכיתה א, בבית הספר התל אביבי היובל, היינו מחכים לראש השנה. קונים סטפה של שנות טובות. יפות כאלה, עם ציורים נאיביים של חיילים ששומרים עלינו, של פרחים וציפורים, של תל אביב הקטנה, של מצעד צהל. ציורים שהיו ממלאים את המסתכל בתחושה פטריוטית ואוהבת ארץ. השנות טובות היו מנוקדות בזהבים ונצנצים. אני, יושבת עם ערימת מנצנצים כאלה, וכותבת שנות טובות לכל חברי ומשפחתי. מאחלת לכולם אושר ועושר, וכל מה שבא ליד.
אז כן. ראש השנה היה חג האיחולים. את מאחלת לכולם, וכולם מאחלים לך. ואני, ילדה צפונבונית טובה, מאחלת ומאחלת לכל מי שרק אפשר.
גם היום. שנים רבות אחרי שנות הנצנוץ, אני מאחלת בכל חג. מאחלת למשפחתי, לחברי, למטופלי, ולכל עם ישראל. רק שתהיה לכם שנה טובה.

השנה באה לי ההארה. אני אמנם מוסיפה ומאחלת לכולם, אבל הנה אני לוקחת פנייה חדה. רוצה לאחל לעצמי. כן, כולם חשובים לי ויקרים לי מאד, אבל, כמו שאומרת חברתי החכמה, 62, זה הגיל שאפשר להתחיל. זה בדיוק הזמן להתחיל ולחשוב על עצמנו.
זה לא היה פשוט. לעבור מחשיבה על כל המסביב, ולהתרכז באני שלי. מידי פעם מתגנבת חזרה החשיבה החוצה, ואני ממרכזת כוחות בלהישאר ולחשוב פנימה.
אז מה אני מאחלת לעצמי..
בריאות מעל לכל. בריאות ומסוגלות להמשיך ולעשות את עבודתי שאני כל כך אוהבת, שבימים אלה אני מבינה עד כמה היא חסרה לי כשאני בנבצרות.
בריאות שתאפשר לי להמשיך לשבת על הרצפה, עם נכדתי האחת , ונכדי השניים שאוטוטו יוצאים לאוויר העולם (חמסה חמסה) ועם כל הבאים בהמשך, להמשיך להשתולל איתם בגן השעשועים, ולטייל איתם בשפת הים, ובשדרות ירוקות.
בריאות שתמשיך ותאפשר לי לטייל עם אוהבי, במקומות רחוקים, להתפעל ממראות הטבע אלה שלא בהכרח ליד הבית,
בריאות שתאפשר לי שלא להיות תלותית באחר, ולהרגיש שהגיל הוא ציין כרונולוגי בלבד.

שמחה. כזו שתטביע רגעים קשים, שתאפשר להיות אופטימיים, שתבנה הנאה גדולה מכל מה שאני עושה, ומתכננת לעשות.

אופטימיות. שתתמוך במאמצים הגדולים שאני עושה לראות את חצי הכוס המלאה, וגילוי נאות, זה לא קל, ולא פשוט כשלא נולדים עם תכונת העליזות הגנטית, כשעצב מתגנב לך לפינות הלב בלי שליטה, אבל מחוייב המציאות.

דרייב שיש לי מלוא חופניים שרק ימשיך ככה. שרק אמשיך כל פעם למצוא לי אתגרים חדשים, רעיונות חדשים, ניסיונות חדשים, וגם אם חלק מהם לא צולחים, להמשיך הלאה. מתי תרגיעי כבר, שואלים אותי בלי סוף, ואני תמיד בדרך לפרוייקט הבא כשיש עוד כמה באמתחת. שלא יפסיק לעולם..

ומנוחה לראש. זה שכל הזמן חושב, בודק, לומד, מנסה, מתעצבן, מאושר, דואג, לחוץ, שילמד גם לנוח קצת לפעמים, להתרוקן קצת, לאסוף אנרגיות חדשות.
אז שנה טובה שתהיה לי.

וכיוון שזה חזק ממני, שנה טובה שתהיה לכולנו.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה