אז מה באמת נשתנה
הלילה הזה מכל הלילות?
אוהבת 2 חגים. ראש
השנה ופסח. אוהבת את התכונה שלפני, את ההתרגשות והעשייה שבמטבח, את עריכת השולחן,
את הטעמים, הריחות, הארוח, את האורחים, את החיבוק, את ההרגשה של אחרי.
פסח סטנדרטי כולל תכנון, קניות, בישולים, הוצאת האגדות מהמדף
העליון (למרות מחאות הדור הבא), תוספות לשולחן, הוספת כיסאות על הקיימים, מפה לבנה, אוכל,
אוכל ועוד אוכל. אנחנו (בכל זאת סבתא וסבא), מתעקשים לשיר , תחושה של חגיגיות. הרבה יותר
מאשר בארוחת שישי.
אז זהו. הנה הוא הגיע.
פסח 2020.
כמה הקטנות לשולחן
צריך היום? שואל חבר טוב.
מפה קטנטונת לשולחן
גדול. רק על הקצה. שתי צלחות. דווקא הוצאתי מהסט לאורחים. שאולי ארגיש קצת ..
בישולים צ'ק. אוכל
מסורתי לחג. כבד קצוץ, מרק עם קניידלך.
אגדה לא טרחתי
להוציא. אלה ששם במסך, הודיעו לי שלא יקרה, והאמת, גם לי לא התחשק.
ואז זום משפחתי. בואו
ונדבר על זה רגע.. על ההתלהבות מהסדר בזום.
פרסמתם בפיד שלכם.
היה מדהים, היה מרגש, שיתפנו את סבא וסבתא, הקטנים שרו, קראנו את ההגדה, היה סדר
שלא ישכח, חד פעמי, נשארנו עם טעם של עוד, ועוד כהנה.
אז וואללה, עם יד על הלב? האמת?
הקטנים מאד, לא
היו בעניין. הגדולים יותר, אצלם בארה"ב זה בכלל שעת בוקר. עוד לא התעוררו
לגמרי.. לשיר? אין מצב.
הגדולים לא זרמו עם
הזום. חלקם פשוט לא זרמו, חלקם היו רעבים, חלקם פשוט לא.
אמא? לא מבינה איזה
יום היום.. בטח לא את העובדה שהערב סדר פסח, ( מה זה פסח בכלל?)
ואנחנו? סבא-סבתא?
שרנו שיר או שניים בסולו זוגי. ודעכנו לאיטנו.
אז אני שמחה שהיה לכם
מהמם, מרגש וחד פעמי. אני גם מפרגנת לכם מאד שאכן זה חד פעמי.
אני, שמנסה בכח למצוא
את החיובי בכל סיטואציה.. (מנסה.. לא אמרתי שמצליחה..) , אני אישית התבאסתי.
אז נקודות לחצי הכוס המלאה?
פרק 8, בעונה 15, של
מחשבות קרימינליות היה לא רע.
קפה מספר 346, היה לא רע.
גם התה שלאחריו היה בסדר.
לא היו הרבה כלים
לשטוף בסוף הארוע.
יש עוד פסח בשנה הבאה.
אנחנו בריאים. חמסה.
נתחיל באנחנו בריאים, מקווה שנמשיך ב'אנחנו בריאים' לאורך כל התקופה, ו- לשנה הבאה ברמת השרון הבנויה, כמו שברכנו בסוף הזום-סדר.
השבמחק