הולכת על הטוב.

מרימה את הכפפה שמישהי זרקה לי. נושמת עמוק. מסיטה את המסך האפור שזלג לאחרונה לנשמה, והולכת על הטוב. רק על הטוב.
אז-
*תודה לך עולם על השקיעות המדהימות שאתה משקף לי, דרך המרפסת. כשאני מסתכלת על האדום-כתום-צהוב- של השמיים, אני מבינה שיש עתיד.

*תודה לך דירתי היפה, שעברתי אליך חודשיים לפני פרוץ הקורונה, ולימדת אותי שלמרות שאין גינה כמו בביתי האהוב, הכל במפלס אחד, ואין צורך לעלות ולרדת במדרגות 80 פעם ביום. לבעלי בעיות ברכיים זה פחות מומלץ.

*תודה לזוגי שלי, שמזמן כבר הבנו שאחרי 45 שנים ביחד, שום קורונה/בידוד/ לחץ/ עצבים כבר לא יזיקו לביחד שלנו.

*תודה למשפחתי האהובה, שלמרות הגעגועים לחבק אתכם בלי מסיכות וזום, אני שמחה לראות אתכם חזקים, עומדים על הרגליים, ולא נשברים גם כשקשה ולחוץ. אוהבת אתכם המון.

*תודה לקלינאיות המקסימות שעובדות אצלי בקליניקה, שלא ויתרו, והמשיכו לעבוד בזום עם מי שאפשר. מי יתן ונחזור מהר לעבודה בקליניקה ולמטופלים שכל כך מחכים לחזור.

*תודה לבית בלב, רמת השרון, שלמרות הבידוד הבלתי נסבל של אמא, וחוסר היכולת שלי לבקר אותה, אני עדיין יודעת שאתם שומרים, מגוננים, מטפלים. תודה מכל הלב.

*תודה לכל האזרחים, שמגיעים להפגנות, חותמים על עצומות ומשמיעים קולם מול האבסורד הגרוטסקי שמתחולל פה במדינה. אתם נותנים תקווה שלמרות מחול השדים וההתנהלות הבלתי נסבלת, יש עדיין תקווה לימים טובים יותר.

*תודה ליס, נטפליקס, ודומיו, שבעזרתם אני יכולה היום לטוס. וירטואלית, למחוזות אחרים. אם לא עולים על מטוס, אז לפחות לראות סרטים, סדרות, מקומות, אנשים וכל מה שאפשר דרך המסך.

*ותודה לפייסבוק שמאפשר לי לחפור לכם, כל פעם על משהו אחר שעולה במוחי הבלתי נח לרגע.
בריאות.