דברים שלמדתי מהכלבים שלי

*חיה את העכשיו. את מי מעניין מה שהיה או מה שיהיה.

*מישהו נכנס הביתה, סיבה להיות מאושר. מישהו מלטף אותך, אתה ברקיע השמיני. מישהו משחק איתך, גן עדן זה
פה.
*אתה רוצה לעצבן את ההולך על שתיים? תשתין לו על הלפטופ.
*הליכה יומית זה must. לא יצאו איתך לסיבוב בזמן? תעשה את מה שאתה יודע לעשות.
*הגיע זמן לישון? ישנים. בלי עוד פרק בנטפליקס, בלי לגלול גלילה אחרונה בסלולרי. עוצמים עיניים וישנים.
*זה שלי? אתה לא נוגע. אחרת אני נלחם עד חורמה.
*שמיעה זה טעם החיים. שקית ביזלי שנפתחת במרחק שלוש קומות? כלב שנובח בטימבקטו וחייבים לענות לו, אבל
זהו בערך. כשקוראים לי מותר לי להתעלם.
*ריח מסדר לי את העולם. מי היה איפה, מי עשה מה, מה מזג האוויר בחוץ, את מי ליטפת לפני שחזרת הביתה.
*אני שלך בכל מחיר. גם אם אתה עצבני, מעצבן, קצר סבלנות, אני אשמח כשאתה חוזר הביתה.
*אין סיבה להתבייש. גם אם אני באמצע הכביש, השדרה, רחוב המותגים הנוצצים. אם צריך, אני עושה.
*עייפות? ישנים. מה אכפת מה השעה? למי משנה שהשמש זורחת בחוץ? למי מפריע שהדירה הסמוכה בשיפוצים?
אני ישן. וישן מעולה.
*לחפור בגינה זה עונג עילאי. להשתכשך בבוץ אפילו עוד יותר.
*ההסוואה הטובה ביותר היא להתמרח בצרכים של כלב אחר. זה שבני אדם לא מבינים את הקונספט, שינסו פעם,
ואז בטוח יבינו.
*יש אוכל, אוכלים. בררנות זה לחלשים. מי יודע אם יהיה אוכל שוב.
*כואב לך? אתה אומלל? מיואש? אני אשב לידך בלי לברבר. רק אניח את הראש עליך. אני יודע שזה יעזור.
*וטרינר זה אויב העם. כשמגיעים אליו לקליניקה זה לגיטימי לרעוד כעלה נידף, חשוב לא לאכול שום דבר שהוא
מציע לי, כי מי יודע אם זה לא רעיל.
*זה בסדר שאני משיר שערות, בכל מקום, בכל פינה על כל רהיט. מישהו כבר ינקה.
*אז מה אם היא קנתה לי מיטת כלבים ב 300 שקלים, אני אלך לישון על הקרטון שהפינה.
*אני מגן על הבית. רק בגלל זה אני נובח כשמישהו עובר במרחק 252 קמ מדלת הבית. זה רק בשביל לשמור עליה.
*אם משחררים אותי אני נעלם. ככה זה בטבע.
*כשנושפים לה בפרצוף היא מתעוררת.
*אני מבין שהיא נהנית לזרוק לי כדורים, אבל אותי זה פחות מעניין. למה שאתפוס? שתזרוק ותתפוס לבד.
*אז מה אם היא קנתה לי אוכל יוקרתי מזין ומשובח. אני מעדיף לאכול מהפח.
*טישו נועד לפירוק. גם צעצוע מפלסטיק. גם ספר. גם נעל.
*לכלבים אחרים ברחוב אין זכות קיום.
*כשאני קופץ עליהם הם נבהלים.
*הרהיטים בבית הם כולם כריות שינה.
*אתה מפחד מכלבים? לידך אני אשב כל הערב.

אז אולי הלקח האמיתי הוא לא מה הם לומדים מאיתנו, אלא איך לעזאזל אנחנו עדיין לא למדנו מהם.